הקשבה
האם אני מקשיב?
האם אני מקשיב באמת?
האם אני מצליח להתעלות מעבר לשפיטה?
האם עולים בי קולות של שפיטה על מה שהאחר אומר?
על האחר?
האם אני יכול להקשיב?
האם כשאתה מדבר או כשאת מדברת עולים בי מיד קולות של תגובה?
של מה שיש לי להגיד על זה, עד שאני רק מחכה להזדמנות להגיד, ומפספס את מה שאתה אומר?
האם יש בי את היכולת להצליח להקשיב?
האם אני מסתכל לך בעיניים בשביל שתראה/י שאני מקשיב?
האם דרך המבט יכולים לעבור חמלה?
או סלחנות?
או סבלנות?
תמיכה?
קבלת השונה?
כבוד?
.
.
.
אני לוקח נשימה.
משחרר את מה שמפריע.
האם אני מצליח להקשיב לעצמי?
באמת?